כשאלך

סיד

וכשאלך לעזאזל, ארכין ראש בטרם,
אדע כי סופי
יעלה בלהבות.
בגזר דיני ייכתב לי:
זה הזועם שחירף...
והמה הן קללותיו...
ואלו משגליו שלא כדרך...
ורק באמונתו היה נכנס לעדן,
אך,
עבות הן אשמותיו מזאת.

ואני אף לא אזיל על כך,
דמע.
אשק לישבנו של האל ואכנס,
לפתח השאול.
ולכם אומר: שלום. 

זֶה הַבַּיִת, אָחוֹת, הַכִּבְשָׁן בּוֹעֵר בּוֹ,
וְאֵימָה מִנֶּגֶד לַטֶּרֶף תְּשַׁחֵר.
וְאֹמַר לָךְ, לֹא יָדַעְתִּי לָמָה אֶתְגּוֹרֵר בּוֹ
זֶה בֵּיתִי הָאֶחָד, אֵין לִי עוֹד אַחֵר.