בְּנֵי הָאוֹיֵב

יהודה וינר

רָאִיתִי אוֹתְךָ חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְשִׁיב לַגַּלִּים,
שֶׁדָּם בְּלִי קְרִישִׁים יְרֵאִים
צוֹמֵחַ עַל גֶּפֶן סִירַח.
אָמַרְתָּ שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ הַיּוֹם
מִתְנַדְנֵד עַל חִיּוּךְ יָתוֹם

כְּאִילוּ עַכְשָׁו כְּבָר מָחָר עֲבוּרִי.
שׂוֹחֶה, לֹא מַבִּיט לְאָחוֹר -
לֹא מֵבִין שֶׁאֲנִי כְּבַר אוֹרֵר וְהוֹלֵךְ.
חָלַמְתִּי אוֹתְךָ מְבַיֵּת אֵשׁ זָרָה
וַעֲדַיִן חוֹשֵׁב מְאֵרָה
שֶׁבְּנֵי הָאוֹיֵב הוֹרְגִים אֲהָבוֹת
וּבָנֶיךָ רַק כּוֹרִים לָהֶן קֶבֶר